תמ"ש 20358-01-19

תקציר

הנתבעים טענו כי חוזה למכירת מקרקעין בינם לבין התובעת אינו תקף בשל פגמים בחתימה, לרבות עושק, כפייה, התעמרות, היעדר דרך ומרמה. עם זאת, השופט מצא כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענות אלה. באופן ספציפי, השופט מצא כי הנתבעים לא עמדו בדרישות החוק המחמירות של "עוגמת נפש" או הוכיחו כי נפלו טעויות כלשהן שירדו לשורש העסקה. לפיכך קבעה השופטת כי החוזה תקף. עם זאת, השופט קבע כי התובע לא מילא את התחייבויותיו על פי החוזה. השופטת פירשה את החוזה כמחייב את התובעת לשלם את המשכנתא על הנכס, וקבעה כי הפסקת תשלומי המשכנתא באופן חד צדדי על ידי התובעת מהווה הפרה של ההסכם. אבל הפרה זו לא נחשבה בסיסית. לפיכך, השופט הורה לתובע לחדש את תשלומי המשכנתא ולקיים את החוזה. עוד קבע השופט כי טענת הנתבעים כי יש לבטל את החוזה בשל אי דיווח על העסקה לרשויות המס אינה מבוססת. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.