ס"ע 5315-08-13

תקציר

התובעים, שהם חמישה עובדים לשעבר של הנתבעת, הגישו נגדו תביעה בגין הטבות תעסוקה שונות שלטענתם היו מגיעות להם אך לא קיבלו במהלך העסקתם או עם סיומה. התובעים טענו כי הועסקו על ידי הנתבע במסגרייה שלו בין השנים 2007-2011 או 2012. לטענתם, לאורך כל העסקתם הם קיבלו שכר הנמוך בעשרות אחוזים משכר המינימום, ולא קיבלו את מלוא הסכום המגיע להם בגין שעות נוספות, דמי חגים, דמי הבראה ופדיון ימי חופשה. בנוסף, טענו התובעים כי הנתבעת לא ביצעה עבורם הפרשות כלשהן לקרן פנסיה, ולכן הם זכאים לפיצויי פיטורים על בסיס שכר המינימום כפול חודשי העבודה. הנתבעת הכחישה את טענות התובעים, וטענה כי הם קיבלו את כל ההטבות להן הם זכאים, ואף מעבר לכך. בית המשפט קבע כי צו ההרחבה בתעשיות המתכת, החשמל והאלקטרוניקה חל על הצדדים. לפיכך, הנתבעת נדרשה להפריש לקרן פנסיה עבור התובעים, ובהיעדר הפרשות כאמור היו התובעים זכאים לפיצויי פיטורים שחושבו על פי צו ההרחבה. בית המשפט מצא כי הנתבע לא ביצע את ההפרשות הנדרשות לפנסיה, והורה לו לשלם לכל תובע סכום של 3,080 ₪, למעט תובע מספר אחת, שהיה זכאי ל-4,316 ₪, ותובע מספר חמש, שהיה זכאי ל-2,160 ₪. עוד קבע בית הדין כי הנתבע לא הוכיח כי פיטר את התובעים מרצונו החופשי, ולכן היה חייב בתשלום להם דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים לפי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות. עם זאת, התובעים לא היו זכאים לקבל תשלומים אלה משום שבית הדין לא מצא כל מעשה פיטורים חד משמעי מצד הנתבעת. בית הדין קיבל את תלושי השכר ודוחות הנוכחות של הנתבעת כראיה, ודחה את טענות התובעים כי לא נמסרו להם מסמכים אלה כנדרש בחוק. בית המשפט מצא כי התלוש והדוחות היו אמינים באופן כללי, ושיקפו את התשלומים בפועל לתובעים. לפיכך, נדחו טענות התובעים להפרשי שכר מינימום, על סמך רישומיהם שלהם. עם זאת, בית הדין מצא כי הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי שילם לתובעים דמי הבראה, והורה לו לשלם לכל תובע את הסכום המגיע לו בהתאם לשנות העסקתם. בית המשפט חישב את זכאותו של כל תובע לדמי חגים, והורה לנתבעת לשלם סכומים אלה, שנעו בין 931.5 ₪ ל-1,490 ₪. בית המשפט חישב גם את פדיון ימי החופשה של כל תובע, וקבע כי על הנתבעת לשלם להם את יתרת הסכומים, שנעו בין 875 ש"ח ל-2,628.27 ש"ח. לבסוף, דחה בית המשפט את תביעת התובעים לפיצויים לדוגמה בגין הפרת חובותיו החקוקות על ידי הנתבעת, שכן התובעים כבר זכו לפיצוי בגין היסודות להם טענו. כמו כן נפסקו לתובעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ₪. בית הדין הורה לנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הנקובים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, והעניק לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.