ת"א 2129/02

תקציר

התובעים שכרו את שירותיהם של הנתבעים לצורך הנהלת חשבונות, ייעוץ מס וייצוג מול רשויות המס. התובעים טענו כי יחס הנתבעים גרם להם נזק ותבעו אותם בגין רשלנות מקצועית. הנתבעים טענו כי לא נפל כל פגם בעבודתם וכי התובעים ניהלו את עסקיהם בצורה לקויה תוך הסתרת הכנסות. בית המשפט מינה מומחה שתמך במידה רבה בנאשמים. השופט נטה להסתמך על חוות דעתו של מומחה בית המשפט. השופטת מצאה כי טענות התובעים בדבר היעדר רישום ורישום מנות בקלסרים, בדוחות ההוניים ובהוצאות הביטוח הלאומי בדו"חות השנתיים לא היו משכנעות. עוד קבעה השופטת כי התובעים אחראים בחלקם לעיכובים בהגשת דוחות ההון והדוחות השנתיים, ועל הצדדים לחלוק בקנסות שהוטלו בגין עיכובים אלה. באשר לטענותיהם האחרות של התובעים, מצאה השופטת רשלנות מסוימת מצד הנתבעים. השופטת הסכימה עם התובעים כי הנתבעים התרשלו בהצגת ההוצאות בדוחות הכספיים השנתיים של התובעים לרשויות המס, שכן היו תנודות משמעותיות ובלתי מוסברות בגובה ההוצאות. עוד מצאה השופטת כי הנתבעים התרשלו בהכנת ספירות מלאי והצהרות התובעים בדו"ח השנתי שלהם, שכן ניסו להתכחש לאחריותם לדוח. זאת ועוד, קבעה השופטת כי היה על הנתבעים ליידע את התובעים על הסכמי השומה ולקבל את הסכמתם המפורשת. עם זאת, השופטת דחתה את טענות התובעים בדבר סבירות שיעורי הרווח הגולמי וההפסד לשנה הצבורה, שכן הם לא הוכיחו את הנזק הנובע מנושאים אלה. מבחינת הנזק, השופט הורה לנתבעים להשיב 15% מדמי השכירות ששילמו התובעים, בסך כולל של 24,031.20 שקל, וכן להשתתף בתשלום שכר טרחת הנציג החדש, בסך כולל של 29,273.50 ₪. עוד קבע השופט כי התביעה אינה חוסה תחת חוק ההתיישנות, שכן התובעים גילו את העובדות המהוות את עילת התביעה רק בפברואר 1995. בנוסף, השופטת לא פסקה לתובעים פיצויים בגין עוגמת נפש, שכן עיקר נזקם נבע מהתנהגותם שלהם. עוד קבע השופט כי על הנתבעים לשאת בהוצאות מומחה בית המשפט ובשכר טרחה יחסי. כל צד חויב לשאת בשכר טרחת עורך דינו.