ע"ש 102/02

תקציר

המקרה נסוב סביב ערעורו של מוסד הקדש על תחולת הפטור מהיטל השבחה על התמורה ממכירת חלקת קרקע. המוסד, שהוקדש למטרות דת, צדקה ורווחה, קיבל פטור חלקי ממס שבח מקרקעין. עם זאת, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה סירבה לפטור את המוסד מתשלום היטל השבחה על הנכס הנמכר. הערר דן בסעיף 19(ב)(4) לחוק התכנון והבניה, הפוטר מוסדות מסוימים מהיטל השבחה אם הקרקע משמשת למטרות מוגדרות. המערערת טוענת כי כל עוד המוסד הוא מלכ"ר ותמורת המכירה משרתת למטרות צדקה, יש להחיל את הפטור. מנגד, טוען המשיב כי הפטור תקף רק למקרקעין עצמם ולא לתמורתם. הדיון נסוב סביב פרשנות החקיקה הרלוונטית ותיקוניה. תיקון 53 לחוק התכנון והבניה נראה תחילה כתומך בעמדת המערערת בכך שהוא פוטר את התמורה במקרקעין. עם זאת, תיקון 54, שבא בעקבותיו מסיבות תקציביות, הסיר הוראה זו. השופט, אף שהוא אוהד את טענת המערער, מחויב לחקיקה הקיימת. כתוצאה מכך, הערעור נדחה, וההחלטה המקורית לסרב לקבל את הפטור מתקבלת. פסק הדין מדגיש את השפעת תיקוני החקיקה על פרשנות פסקת הפטור ואת אופיו המצומצם של הפטור עצמו, ומשקף את האיזון בין עידוד מוסדות ציבור לבין שמירה על כספי הרשויות המקומיות.