ת"א 29877-08-10

תקציר

לאחר בחינת כל הטענות והמסמכים שהוצגו, נותרה השאלה היחידה בנוגע לבעלות בדירה בלתי פתורה: האם הזכויות בה שייכות לשרחביל או להאני. האותנטיות של חלק מהמסמכים שהציג שרחביל הוטלה בספק, ונקבע כי עאידה, שהקצתה בעבר את הזכויות בדירה להאני, נפטרה בשנת 2013. לפיכך, הסכם הפשרה בין שרחביל לעאידה, שגם הוא היה מוטל בספק, לא יכול היה לגבור על המחאת הזכויות. טענותיו של שרחביל בדבר אי תקפות המחאת הזכויות נדחו, שכן הן יכולות לחול גם על הסכם הפשרה. בנוסף, חלק מהסבריו של שרחביל בנוגע לזכויותיו בדירה נמצאו בלתי עקביים ולא משכנעים. כתוצאה מכך, הסכם הפשרה נקבע כבלתי אמין, מה שהוביל לדחיית תביעתו של שרחביל בת"א 29877-08-10. בהתייחסה לטענותיה של חני בת"א 2826-06-13, קיבלה השופטת את תביעת הפינוי נגד הנתבעים 1 עד 4, אשר חויבו לפנות את הדירה עד ליום 1.8.2015. עם זאת, תביעתה הכספית של האני נדחתה מחוסר ראיות. השופט דחה גם את בקשתו של האני לסעד פיצול וביטל את החלק המקביל של פסק הדין הקודם נגד חטיב ובמקומו פסק דין חדש. באשר להוצאות, חויב נאשם 1 לשלם להאני 10,000 ₪, נאשם 2 היה אמור לשלם 15,000 ₪, נאשם 3 היה אמור לשלם 35,000 ₪, נאשם 4 היה אמור לשלם 10,000 ₪, ומאחר שתביעתו של חני נגד נתבע 5 נדחתה, הוא נדרש לשלם לאחרון 25,000 ₪. כל הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום וכללו הפרשי הצמדה וריבית. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 29.6.2015.