דנ"פ 7383/08

תקציר

בפסק דין מקיף זה עסק בית המשפט העליון במורכבותה של העבירה של "העלבת עובד ציבור" כהגדרתה בסעיף 288 לחוק העונשין, בהתחשב בפגיעתה בחופש הביטוי. העותר, יוסף אונגרפלד, הורשע תחילה בהצגת כרזה המאשימה שוטר בשחיתות, שהוגדרה על ידי ערכאות נמוכות יותר כעלבון. עם זאת, בית המשפט העליון הדגיש את הצורך לאזן בין פגיעה זו לבין הזכות החוקתית לחופש הביטוי. השופטת פרוקצ'יה הדגישה כי יש להגביל את העבירה לעלבונות חמורים הפוגעים פגיעה מהותית בתפקוד השירות הציבורי. בית המשפט שילב מבחן תוכני להגדרת "עלבון" ומבחן הסתברותי להערכת סבירות הפגיעה, תוך אימוץ סטנדרט מחמיר של "ודאות קרובה" להרשעה. הדבר מבטיח שהעבירה תחול רק במקרים קיצוניים, תוך שמירה על חופש הביטוי. בית המשפט דחה את האפשרות לייבא הגנות מדיני לשון הרע, אך הכיר ברלוונטיות של אמיתות הביטוי בהערכת טיבו. בסופו של דבר, אישר בית המשפט את ההרשעה, תוך הדגשת הערך המוגן של שמירה על טוהר המידות בשירות הציבורי תוך מתן אפשרות לביטוי נרחב לבקר את פעולות השלטון.