ע"ע 66349-09-14

תקציר

הפרשה נסובה סביב ניסיונו של יעקב בראל לחדש את חברותו בקרן פנסיה ותיקה, מבטחים. בראל, שעבד לסירוגין בקרן, ניסה להפעיל מחדש את חברותו ב-2005, אך בהמשך ביקש לבטל את הסכם ההמשך. בשנת 2007 החל בראל לעבוד בחברת ורינט והורה לסוכנות הביטוח שלו לחלק את ביטוח הפנסיה מבוסס השכר שלו בין הקרן הוותיקה לביטוח המנהלים. עם זאת, בשל טעות סופר של סוכנות הביטוח, הופנה כל הביטוח הפנסיוני לקרן חדשה. בית הדין האזורי פסק לטובתו של בראל, בקובעו כי יש לראות בו כמי שחידש את חברותו בתוך חלון הזמן הנדרש של 24 חודשים וכי ניתן לראות בסוכנות הביטוח שלוחה של הקרן הוותיקה. לפיכך הורה בית המשפט לקרן לחדש את חברותו של בראל וקבע כי רכישת הזכויות תיעשה בהתאם לתקנון הקרן. מנהל אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון יחד עם מבטחים ערערו על החלטת בית הדין האזורי. לטענתם, בראל לא עמד בדרישת 24 החודשים וכי לא ניתן לראות בסוכנות הביטוח הארכה של הקרן. בנוסף, הם הדגישו כי המקרה של בראל שונה ממקרים קודמים שבהם נפלו טעויות, שכן הקרן עצמה הייתה אשמה במקרים אלה. השופט אילן איטח, יחד עם השופטת לאה גליקסמן והשופטת סיגל דוידוב-מוטולה, קיבלו את הערעורים. איטח טען כי בראל לא הגיש בקשת חידוש לקרן או לסוכנות הביטוח שלה בתוך פרק הזמן הנדרש. יתרה מכך, איטח הסביר כי סוכנות הביטוח אינה יכולה להיחשב כשלוחה של הקרן, והאחרונה אינה נושאת באחריות לטעות הסופר של הסוכנות. לפיכך ביטלו השופטים את החלטת בית המשפט המחוזי והורו לבראל לשאת בהוצאות המשפט. נציג הציבור שלום חבשוש ונציג הציבור אמנון גדעון התנגדו, וסברו כי בראל עשה די כדי לחדש את חברותו בתוך פרק הזמן וכי אל לו לבית המשפט לדחות את התביעה רק בשל התוצאה הקשה מבחינתו של בראל.