ע"פ 2528/20

תקציר

פסק הדין נשוא הערעור מקורו בתיק פלילי של שני מערערים שהורשעו בעבירות מין חמורות שבוצעו בשתי מתלוננות קטינות במשך שנים רבות. העבירות כללו אונס ומעשה סדום, שבוצעו באופן כפוי, אלים ומאיים. התקיפות המיניות בוצעו על ידי מי ששימש דמות אב לקורבנות, לעיתים בנוכחות ולעיתים בהשתתפות אמה הביולוגית של כל מתלוננת. בית המשפט המחוזי מצא את גרסאות המתלוננים אמינות והרשיע את שני המערערים. המערערים ערערו על פסק הדין וטענו כי בית המשפט המחוזי התעלם מסתירות ומקשיים בגרסאות המתלוננים, וכי יש להעדיף את גרסאותיהם, שהיו עקביות. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה וקבע כי גרסאות המתלוננים נתמכות בראיות נוספות וכי גרסאות המערערים אינן אמינות, במיוחד נוכח חוסר העקביות ביניהן. בית המשפט דחה גם את טענות המערערים בדבר מחדלי חקירה של המשטרה ומהימנותו של עד. זאת ועוד, נקבע כי בית המשפט המחוזי הסתמך בצדק על האופי השיטתי של מעשיו של המערער כראיה, ודי היה בדמיון בין עדויות המתלוננים לצורך כך. באשר לגזר הדין ציין בית המשפט כי עבירות מין בקטינים הן חמורות ביותר, במיוחד כאשר הן מבוצעות על ידי בני משפחה. בית המשפט מצא כי בית המשפט המחוזי הטיל עונשים מידתיים ומקובלים, ולכן לא ראה עילה להתערב. העונשים הכבדים של 27 שנים ו-10 שנות מאסר שנגזרו על המערערים נמצאו מוצדקים בהתחשב באופי ומשך מעשיהם, שכללו פגיעות מיניות רבות וחמורות מאוד לאורך זמן בשתי קורבנות קטינים. בית המשפט שקל גם את הנסיבות המקלות שהוצגו על ידי המערערים ומצא כי בית המשפט המחוזי התחשב בהן כראוי. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעורים הן על גזר הדין והן על גזר הדין, והסכים כי העונשים הולמים בהתחשב באופי המחריד של העבירות.