ע"א 1225/22

תקציר

מקורו של ערעור זה בתיק מורכב של סכסוך מקרקעין, שראשיתו ברכישה שנעשתה בשנת 1952. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הכריע לטובת המשיבים ודחה את בקשת המערערים לפסול את השופט, הנציב ר' ערקובי, מלדון בעניינם. המערערים ביקשו את הפסילה בעקבות החלטת הממונה, שהתירה לתובעים לתקן את כתב תביעתם והוסיפה עילת רשלנות כנגד לשכת רישום המקרקעין. בהחלטתו העיר הנציב הבחנות מסוימות על התנהלות המערערים, אשר נתפסו בעיני האחרונים כשליליות ופוגעות בעניינם. המערערים טענו כי אמירות אלה מצביעות על משוא הפנים של הנציב ועל היעדר משוא פנים. עם זאת, בית הדין לערעורים, בראשות השופט ר' ארקובי, קבע כי המערערים לא הוכיחו חשש ממשי למשוא פנים מצד הנציב. החלטת הביניים לתקן את כתב התביעה לא שיקפה בהכרח את סיומו הסופי של התיק, מה גם שהיא התקבלה בשלב מקדמי. יתר על כן, האמירות בדבר התנהלות המערערים לא היו קביעות מוצקות אלא הבחנות מקדימות שנעשו ללא תועלת של ראיות מלאות. בית המשפט הדגיש כי הנציב הצהיר במפורש כי אמירות מקדמיות אלה לא ישפיעו על בירור העובדות או על התנהלותו העתידית במהלך ההליך. לפיכך, בקשת הפסילה נדחתה, והתיק ימשיך להידון בפני אותו שופט.