ע"פ 7829/03

תקציר

פסק הדין נסוב סביב האשמות בפרקטיקות שוק מגבילות שבהן היו מעורבות מנורה ואריאל, שתי חברות העוסקות בתחזוקת רמזורים בישראל. בתחילה, אריאל החזיקה ברוב הרמזורים בחיפה עד שמנורה זכתה במכרז הקשור לכך, מה שעורר תחרות ומחלוקות. לכאורה, הסכם בוררות בין החברות, בתיווכו של שי אופיר, שימש כיסוי לחטיבת שוק להגבלת התחרות: מנורה תטפל בחיפה, ואריאל ירושלים. בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה את הנאשמים, בקובעו כי למרות הסדרים מסוימים המתיישבים עם הפרות הגבלים עסקיים, אלה לא פגעו בפועל בתחרות בשל חסמים ושליטה קיימת בשוק על ידי מנורה. התיק הגיע לערעור, שם נטען כי ההסדר פוגע מטבעו בתחרות בכך שהוא מבטל את השתתפותה הפוטנציאלית של אריאל באמצעות הליכים משפטיים. בית המשפט קבע כי הבוררות היא חלוקת שוק בלתי חוקית על פי דיני ההגבלים העסקיים. גם אופיר, הבורר, היה מעורב. למרות שלא טען לכוונה פלילית ולהגנה במסגרת הרשות השופטת, בית המשפט מצא את מעורבותו משמעותית דיה כדי לשלול את הגנת הזוטות, הנפוצה במקרים בעלי השפעה חברתית מוגבלת. לפיכך, פסק הדין הרשיע את המשיבים בהתאם לדיני ההגבלים העסקיים והדגיש את הצורך בהקפדה על תקנות התחרות, תוך הדגשת החשש מפני שימוש לרעה אפשרי בהגנות שיפוטיות על ידי בוררים וחיזוק חשיבות פתיחות השוק והציות לחוק.