ע"פ 6244/12

תקציר

במקרה דנן, בית המשפט לערעורים בחן את הכרעת הדין שעניינה הרשעתו של המערער בשני מעשי רצח על יסוד ראיות נסיבתיות. בית המשפט בחן את העקרונות העומדים בבסיס אי התערבותן של ערכאות ערעור בממצאים עובדתיים של ערכאה פרוצדורלית, תוך הכרה בחריגים כגון מקרים המסתמכים על ראיות כתובות בלבד, טעויות לוגיות או טעויות מהימנות מהותיות. הרשעתו של המערער אושרה בעיקר בשל ראיות נסיבתיות, שכללו קשירת רכבו לזירת הפשע באמצעות צילומי וידאו ועדויות מומחים שזיהו כתם ייחודי על הטנדר. כמו כן, עדי ראייה אישרו את הימצאות הרכב בסמוך לזירת הרצח. זיקתו של המערער לרכב התחזקה בעדויות ובהימנעותו מלהפריך את היותו הנהג באותה עת. התנהגותו המפלילה, לרבות ניסיונות אליבי לא עקביים, שקרים בחקירות, אמירה מפלילה למודיע וראיות למניע בשל סכסוך אישי עם אחת הקורבנות, החמירו את התיק נגדו. בית המשפט סינן בדקדקנות רבדים רבים של ראיות, תוך שימת דגש על מארג הראיות הנסיבתיות שהצביעו באופן הגיוני על אשמתו של המערער מעבר לספק סביר. הכרעת הדין התייחסה גם לערעורו על שני מאסרי עולם מצטברים בגין מעשי הרצח. בית המשפט נימק עונש זה על יסוד חומרת העבירות וכוונתן מראש, ובכך חיזק את התאמתו של העונש כך שישקף את העבירות החמורות שביצע המערער נגד ערכי החברה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, שכן לא סוגיות פרוצדורליות ולא מהותיות מצדיקות את ביטול ההרשעה או גזר הדין.