ע"א 1187/08

תקציר

התיק, Vevot Ltd. נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח', נדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר ישב כערכאת ערעור בשני ערעורים אזרחיים, 1187/08 ו-1241/08. ע"א 1187/08 הוגשה על ידי בנק דיסקונט לישראל בע"מ נגד מילובר המכון המרכזי לתערובות בע"מ ומשרד החקלאות של מדינת ישראל, וערעור אזרחי 1241/08 הוגש על ידי מילובר נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ. הערעורים נסובו על פסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בתל אביב-יפו לטובת בנק דיסקונט לישראל בע"מ (הבנק) נגד מילובר בגין פיצוי בגין מצג שווא והפרת חוזה. בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, שנכתב על ידי השופט ישעיהו שנלר והוסכם על ידי השופטים ד"ר קובי ורדי ורות לבכר שרון, נקבע כי הן מילובר והן המדינה אשמים במצג שווא רשלני, וכי רשלנות הבנק עצמו במתן אשראי לחברת אמיגה סילוס בע"מ (אמיגה) תרמה באופן משמעותי לנזק שנגרם לו. בית המשפט מצא כי מילובר לא ביצעה הונאה כלפי משרד החקלאות של מדינת ישראל, שכן המדינה לא הוטעתה על ידי דיווחיה של מילובר על כמות מלאי החירום שהחזיקה עבור אמיגה. הדוחות נשלחו באופן שגרתי ושיקפו את המלאי הקיים העומד לרשות המדינה כמלאי חירום. המדינה לא בחנה את שאלת הבעלות על המלאי, שכן היא לא נחשבה חשובה. עם זאת, בית המשפט קבע כי מילובר היה צריך ליידע את המדינה על פיצול הבעלות במלאי, והמדינה מצידה הייתה צריכה לצפות שהבנק יסתמך על הדוחות ששלח, ובכך לבחון את סוגיית הבעלות לפני הגשת הדוחות. באשר למערכת היחסים בין מילובר לבנק, קבע בית המשפט כי הבנק לא הוכיח כי הסתמך על דיווחי המדינה בבואו להחליט על מתן אשראי לאמיגה, במיוחד נוכח המרווחים הלא תכופים והבלתי סדירים בין הדוחות. מרישומי הבנק עצמו עולה כי הוא היה מודע לפער בין המלאי המשועבד לבין המלאי בפועל במחסנים, ולכן הדוחות הפרטניים של מילובר לא היוו גורם מכריע במתן האשראי. בית המשפט הגיע למסקנה כי התנהלות הבנק במתן אשראי לאמיגה ללא פיקוח או אימות נאותים מהווה רשלנות פושעת. עם זאת, המדינה נמצאה רשלנית גם בכך שלא בחנה את נושא הבעלות טרם הגשת הדוחות לבנק, למרות שהיו ברשותה הכלים לעשות כן. טענת המדינה כי הדוחות היו מחווה של רצון טוב בלבד נדחתה, שכן המדינה הייתה צריכה לצפות את השימוש האפשרי בדוחות על ידי הבנק. בסופו של דבר החליט בית המשפט כי הן מילובר והן המדינה אחראיות לנזק שנגרם לבנק, כאשר מילובר אחראי ל-50% והמדינה אחראית ל-50% הנותרים. הבנק חויב לשלם את שכר טרחתו של מילובר, כאשר כל צד היה אחראי לשכר טרחתו מול המדינה. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעתו שכנגד של מילובר ואת הודעת צד ג', וקבע כי הבנק אינו חייב לשלם למילובר פיצוי כלשהו בגין התביעה שכנגד.