עב"ל 333/99

תקציר

התיק נסוב סביב ערעור על מחלת הריאה המוכרת של המערער ועל קצבת הנכות הנלווית אליה. הערעור הראשוני לבית המשפט המחוזי בירושלים ביקש לערער על החלטות הוועדה הרפואית לעררים בעניין אחוזי הנכות שנקבעו למערער. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת הוועדה, מה שהוביל את המערער לערער עוד יותר לרשות גבוהה יותר. עיקר הטענות שהוצגו בערעור של הרשות העליונה נסובו סביב אי עמידתה הנטענת של הוועדה הרפואית לעררים בפסיקתו הקודמת של בית המשפט המחוזי, הסתמכות על חוות דעת רפואית מיושנת והיעדר בדיקה והסבר ראויים להחלטתם. מנגד, טענות המשיב תמכו בהסבר הוועדה והסתמכו על חוות דעתו הרפואית של ד"ר שפיצר, שהתבססה על מבחנים אובייקטיביים. לאחר ששקלה היטב את הראיות והטענות, הגיעה הסמכות העליונה למסקנה כי פסק דינו של בית הדין האזורי היה נכון. הם מצאו כי הוועדה פעלה בהתאם לנהלים הנדרשים, והחלטתם התבססה על קביעה רפואית מפורטת וברורה. בנוסף, הדגישה הרשות העליונה כי טענת המערער לפסילת הוועדה מחמת משוא פנים אינה תקפה, שכן בא כוח המערער בחר להמשיך בדיון בוועדה, ובכך הכיר בסמכותם. כמו כן, הרשות העליונה הסבירה את ההבדלים בקביעות בין ועדת הנכות הכללית לוועדה הרפואית הנוגעים לנכות מעבודה, והדגישה כי שתיהן פועלות באופן עצמאי. בסופו של דבר, הערעור נדחה, תוך שהוא מאשר את ההחלטות הקודמות ומאשר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.