תפ"ח 3825/08

תקציר

הכרעת הדין מתווה הסדר טיעון במסגרתו תוקנו עובדות כתב האישום, שונו הוראות החוק והנאשמים הורשעו. העסקה לא כללה כל הסכמה על גזר הדין, שהושארה לשיקול דעתו של בית המשפט. כתב האישום המתוקן מפרט אירוע אלים בו תקפו הנאשמים, חמושים בסכין, את המתלונן ופצעו אותו קשה. נאשם 1 הורשע בחבלה בכוונה ואילו נאשם 2 הורשע בחבלה בנסיבות מחמירות. מתסקירי שירות המבחן על מוצאם של הנאשמים לא נמצאו נסיבות חריגות עבור נאשם 1, שהיה צעיר, רווק ונשר מבית הספר. הוא קיבל אחריות אך טען כי חש מאוים. בינתיים, נאשם 2 היה מבוגר יותר, נשוי ועבד בעירייה. הוא הביע חרטה אך התקשה לקבל אחריות מלאה. לשני הנאשמים היו עדי אופי חיוביים, ועורכי דינם ביקשו להקל בעונשם, תוך הדגשת כתב האישום המתוקן והיעדר רישום פלילי (למעט נאשם 2, לו שתי הרשעות לא חמורות). מנגד, התובע טען לעונש חמור, תוך הדגשת האלימות הקיצונית של העבירה. השופטת גינתה בפסק דינה את אכזריות האירוע ואת היעדר ההצדקה למעשי הנאשמים. הם הדגישו את הצורך בעונש מרתיע, במיוחד נוכח חומרת הפגיעה שנגרמה להם. למרות שמצא את תסקיר המבחן ואת נסיבותיהם האישיות של הנאשמים כגורמים מקלים, קבע השופט כי אלה גוברים על חומרת העבירה. בסופו של דבר נגזרו על נאשם 1 60 חודשי מאסר בפועל, 48 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 25,000 ₪. על נאשם 2 נגזרו עונשים מופחתים של 24 חודשים, מתוכם 18 חודשי מאסר בפועל. שני גזרי הדין היו אמורים להימנות מתקופת מעצרם של הנאשמים, והייתה להם הזכות לערער על ההחלטה. השופטת סיימה את דבריה בהדגשת אופיו האישי של גזר הדין ובצורך במסר ברור שירתיע מפני אלימות.