ע"א 646/85

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון עסק בערעור על הפרת חוזה שעניינה שימוש בסמל המכביה העשירית על חולצות. המשיב העניק למערערת זכות בלעדית להשתמש בסמל זה, וקבע כי הייצור יחל בתוך שבועיים, תוך תשלום תמלוגים על כל חולצה שנמכרה. עם זאת, המערערת לא הצליחה לייצר חולצות באיכות או בכמות משביעת רצון, מה שגרם למשיבה לסיים את החוזה ולאחר מכן להתקשר עם חברה אחרת. בית המשפט המחוזי קבע כי המערערת הפרה מן היסוד את החוזה, תוך שהיא מציינת אי עמידה בלוחות הזמנים המוסכמים ופסק פיצויים על בסיס היקף המכירות הצפוי. המערערים ערערו על החלטה זו, אך בית המשפט העליון אישר מחדש את אופייה היסודי של ההפרה, תוך שהוא מציין את הדחיפות הכרוכה במועד האחרון של המכביה ואת חוסר היכולת לעמוד בהתחייבויות החוזיות. בית המשפט בחן גם את הפחתת הנזקים, וציין כי הנתבעת לא הוכיחה את מחדלו של המשיב בהפחתה מספקת. באשר לפיצויים, בית המשפט העליון שינה את חישוב הנזקים, וציין את האופי הספקולטיבי של אומדני המכירות הראשוניים, אשר צפו הכפלת מכירות מכביה קודמות ללא בסיס קונקרטי. במקום זאת, בית המשפט אימץ גישה מבוססת יותר, תוך שימוש בשטר חוב של 100,000 לירות כאומדן ריאלי של היקף המכירות, וכתוצאה מכך נגרם נזק מתואם של 68,932 לירות לאחר התחשבות במכירות על ידי בעל הרישיון החדש וניכויים אחרים. החלטה זו מדגישה את חשיבות העמידה בלוחות זמנים חוזיים ותחזיות סבירות להערכת נזקים במקרים של הפרת חוזה.