ע"פ 2848/14

תקציר

ההחלטה מאשרת מחדש את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בהרשעת המערער באונס ובהתחזות, תוך הדגשת מהימנות הראיות ונאותות הכרעת הדין המקורית. בית המשפט מקיים את הכלל לפיו אל לערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים ומהימנים אלא במתקיימות נסיבות חריגות. במקרים של עבירות מין, עדותו של הקורבן, גם אם אינה עקבית, נתפסת בסטנדרט שונה בשל אופיו הפרטי של העבירה. טענותיה של המערערת כנגד ההרשעה באונס, שהתבססו על הסכמתה הנטענת של המתלוננת, נדחו, שכן הראיות הראו כי הייתה שיכורה ואינה מסוגלת לתת הסכמה חופשית. בית המשפט דחה גם את הטענות לפיהן עבירת ההתחזות מיוחסת לאישום אחר, ואישר כי הן מגינות על אינטרסים משפטיים שונים. בנוסף, הבקשה להציג ראיות חדשות נדחתה משום שהן היו זמינות כבר במהלך המשפט הראשוני או שלא ישנו את התוצאה. בית המשפט לא מצא עילה להפחתת עונשו של המערער, והדגיש את הצורך בהרתעה בעבירות מין. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ואישר הן את ההרשעה והן את גזר הדין כמשקפים את חומרת מעשיו של המערער והשפעתם על הקורבן.