ע"פ 1354/03

תקציר

המערער הורשע על ידי בית המשפט המחוזי ברצח ובקשירת קשר לביצוע פשע ונגזרו עליו מאסר עולם וחמש שנות מאסר, בהתאמה, בגין שני האישומים. ההרשעה התבססה על ראיות ישירות ועקיפות, לרבות הודאת המערער בפני מודיע, שחזור משטרתי ודו"ח הפתולוג על סיבת המוות. המערער ערער על פסק הדין, ובעיקר ערער על מהימנותו של המודיע ועל המשקל שניתן לעדותו. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה טענה זו, וקבעה כי מהימנותו של המודיע הוערכה כראוי, והקלטות שיחותיו עם המערער תמכו בעדותו. בנוסף, בחן בית המשפט את יסודות עבירת הרצח בכוונה תחילה והגיע למסקנה כי כולם היו נוכחים בעניינו של המערער. בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המערער היה מבצע עיקרי, ולא רק מסייע, שכן השתתף בתכנון וביצוע העבירה. אחיזת החנק של המערער בקורבן, שהובילה למותו, נתפסה כמעשה מכוון של המתת חסד, המהווה את הפעולה העיקרית. יתר על כן, בית המשפט מצא כי מעשיו של המערער מעידים על היעדר התגרות מובהקת, המקיימת את הדרישה לכוונה תחילה. השופט טירקל, השופט גרוניס והשופט ג'ובראן דחו פה אחד את הערעור, ואישרו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.