ע"א 2032/08

תקציר

הערעור מערער על החלטה הדוחה תביעה להטבות לפי חוק משפחות חיילים שנהרגו בקרב (תגמולים ושיקום), התש"י-1950, בעקבות מותו של דוד עדי אונגר, מתנדב במשמר האזרחי. המערערת, אלמנתו של אונגר, טוענת כי יש להכיר במותו של בעלה ככזה שאירע "כתוצאה משירותו". אונגר נפטר בשעות הבוקר המוקדמות לאחר משמרת שבמהלכה חש ברע. המערער טוען כי פינויו של אונגר לבית החולים התעכב בניגוד לנוהלי המשטרה, וכי לו היה מפונה מיד, סביר להניח שחייו היו ניצלים. לפיכך, קיים קשר סיבתי בין מותו לבין שירותו. המשיב, לעומת זאת, טוען כי מותו של אונגר אירע שעות לאחר סיום המשמרת שלו ולא היה קשור לשירותו. יתר על כן, העיכוב בפינויו לבית החולים לא נבע משירותו, מה גם שאונגר עצמו סירב להצעות להגיע לבית החולים. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופטת כנפי-שטייניץ ואליה הצטרפה השופטת כרמל, דחתה את הערעור. השופטים קבעו כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח קשר סיבתי בין מותו של אונגר לבין שירותו. השירות לא אילץ את אונגר להישאר במקום או לוותר על פינוי לבית החולים. יתר על כן, גם אם נהלי המשטרה היו נשמרים, לבית החולים היה זמן זהה לאבחן את מצבו של אונגר. השופטת שטרנברג-אליעז, בחוות דעת חולקת, קבעה כי קצין הפיצויים לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי מותו של אונגר לא נגרם כתוצאה משירותו, מה גם שסיבת המוות עדיין אינה ידועה. דו"ח הקצין החוקר, נסיבות המקרה והחוק המתוקן לטובת משפחות הקורבנות, מובילים כולם למסקנה כי יש לקבל את הערעור.