רע"א 6256/20

תקציר

בפסק הדין בעניין דחיית בקשת רשות ערעור, בחן בית המשפט את החלטת בית המשפט לפשיטת רגל בדבר כושר ההחזר של החייב ואת צו התשלום החודשי שבא בעקבותיה. ערכאת הערעור הדגישה כי קביעות אלה מבוססות בדרך כלל על הראיות והטענות שהוצגו, והיא נמנעת מלהתערב אלא אם קיימות נסיבות יוצאות דופן בהן נזנח האיזון הראוי בין צרכי החייב לבין האינטרסים של הנושים. במקרה זה, בית משפט קמא נעתר חלקית לבקשת המנהל המיוחד על ידי הגדלת צו התשלום לסכום סביר של 900 ₪ לחודש, המשקף את מצבו הכלכלי של החייב. בית המשפט ציין גם את הימנעותו של החייב מלהפגין מאמצים למקסם את פוטנציאל השתכרותו, התחייבות בהליכי פשיטת רגל להראות תום לב. למרות שהחייב טען כי זכאותו להבטחת הכנסה מהמל"ל צריכה לבסס חזקת מיצוי כושר השתכרות – כפי שקורה לעיתים בתיקי דיור ציבורי – בית המשפט הבהיר כי זכאות המל"ל היא רק ראיה אחת מני רבות בתיקי פשיטת רגל. בסופו של דבר לא מצא בית המשפט עילה משכנעת להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, והביא לדחיית בקשת הערעור מבלי לשאת בהוצאות נוספות.