ע"א 8093/23

תקציר

בערעור זה של חברות שפיר בחן בית המשפט האם יש לפטור חברות אלה מתשלום מחצית האגרה עבור כל השטח המיועד ל"בניין להשכרה" או רק החלק המיועד להשכרה. החלטת בית המשפט נשענה על פרשנות תקנות עידוד השקעות הון. היא שקלה הן את תקנה 1, המציעה פטור לחלק המיועד להשכרה של הבניין, והן את תקנה 1.00.20, המתייחסת באופן עמום-משמעי ל"פטור ממחצית האגרה" מבלי להבהיר את היקפה. בית המשפט העדיף פרשנות המיישבת את שתי התקנות, תוך מתן עדיפות לניתוח לשוני המגשים בצורה הטובה ביותר את תכלית החקיקה לעודד יותר דיור להשכרה לטווח ארוך. הדבר הוביל לדחיית הפרשנות המרחיבה יותר של חברות שפיר, שכן היא עלולה להגביל את השטחים המיועדים להשכרה שאינם נחוצים להגדלת זמינות ההשכרה. בית המשפט דחה גם את טענת חברות שפיר בנוגע לכתב אישור 4519 בשל הגשתה הלקויה כראיה. לעניין מועד הענקת ההטבה נקבע כי ההטבות יינתנו עם קבלת כתב אישור ל"בניין חדש להשכרה", בכפוף לעמידה בתנאים הבאים. הדבר עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק לתמרץ פיתוח שכירות מוקדם, תוך ניצול עקרון "ערך הזמן של הכסף". ההחלטה נתמכה גם בשיקולים של שיפור הנזילות ותנאי המימון ליזמים. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את ערעורי הצדדים, ללא צווים נוספים להוצאות, והציע פרשנות קוהרנטית של החקיקה שתניע בניית דיור להשכרה. השופטים עוזי פוגלמן ודפנה ברק-ארז הסכימו פה אחד עם החלטתה של השופטת רות רונן, והגיעו למסקנה סופית בסוגיה מורכבת זו של פרשנות חקיקה מיום 22.9.24.