ת"צ 39713-07-11

תקציר

המבקשים ביקשו לאשר תובענה ייצוגית בשם כל אזרחי ישראל הערבים שעברו בידוק ביטחוני בשדות תעופה. המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה על הסף משום שהליכי הבידוק הביטחוני חסויים וניתן לבחון אותם רק על ידי שופט בית המשפט העליון. השופט הסכים עם המשיבים וקבע כי הסמכות לדון בגילוי חומר חסוי נתונה לבית המשפט העליון בלבד. מבלי לבחון את הליכי המיון, בית המשפט לא יכול היה לקבוע אם קיימת אפליה נגד האזרחים הערבים. טענות המבקשים, לפיהן בית המשפט יכול לפסוק ב"עובדת ההפליה" בנפרד מ"מגמת האפליה" וכי אירועים פרטניים תומכים בטענתם, נדחו כחסרות בסיס. השופטת הדגישה כי לכל תובע ניסיון ונסיבות שונות, מה שהופך את התביעה הייצוגית ללא יעילה ולא הוגנת. במקום זאת, כל תובע יכול היה להגיש תביעות נפרדות על כל נזק שנגרם במהלך הבידוק הביטחוני. יתר על כן, הסכום הניכר המבוקש – 100 אלף שקל לכל ערבי ישראלי שאי פעם השתמש בשירותי תעופה – הצביע על כך שתביעות פרטניות יהיו מתאימות יותר. לפיכך, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחתה, והמבקשים חויבו בהוצאות המשיבים עד לסכום של 75,000 ₪.