ת"א 9147-11-20

תקציר

בית המשפט קבע כי דברי הנתבע מהווים לשון הרע. ההודעות, שנשלחו בשתי קבוצות למאות משתתפים, השפילו את התובע בעיני הציבור וגרמו לו נזק אישי. הנתבע, שהיה דירקטור בחברת הניהול של מתחם המגורים של התובעת, שלח את ההודעות המדוברות ערב ראש השנה. הם האשימו את התובע בכך שפעל ממניעים אישיים והתסיס את ההנהלה והדירקטוריון. בית המשפט בחן את ההקשר והנסיבות שסבבו את הפרסום ומצא כי מניעיו של הנאשם היו אישיים ואינם קשורים לאינטרס הציבורי. אביה של התובעת, בעל מניות במתחם, ביקש מהנתבעת מידע כספי בנוגע לניהול המתחם, וההודעות נראו כמענה אישי לבקשות אלו. עוד ציין בית המשפט כי הנתבעת לא הציגה כל ראיה לאמירות מכפישות קודמות של התובעת שיש בהן כדי להצדיק תגובה זו. יתר על כן, עיתוי העברת המסרים, ערב חג גדול, ואופיים האישי, לא תרמו לטענת ההגנה. הנתבעים לא סיפקו הסבר מניח את הדעת לעיתוי או להתקפות האישיות, ולא הובאו עדים שיעידו על התנהגותו המכפישה הקודמת של התובע. בית המשפט הגיע למסקנה כי הפרסומים נעשו במכוון כדי לפגוע בתובע באופן אישי ולא מצא כל הגנה משפטית למעשיו של הנתבע. לאחר שמצא את ההודעות כלשון הרע וללא כל הגנה משפטית, פסק בית המשפט לתובע הוצאות משמעותיות. הנתבע חויב לשלם לתובע 50,000 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה, וכן 25,000 ש"ח הוצאות משפט. עוד קבע בית המשפט כי הנתבע יישא באגרות המשפט הראשון והשני, בתוספת ריבית. התשלום היה אמור להתבצע תוך 30 יום מיום פסק הדין, או להוסיף ריבית. כמו כן העניקה השופטת לצדדים זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז.