ע"פ 60/81

תקציר

פסק הדין, שניתן על ידי השופט ד' לוין, מסכים עם מסקנתו של השופט אור לדחות את הערעור, ומאשר את הרשעתו של המערער לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין בחטיפה בכוונה תחילה וברצח. מעשיו של המערער, החל מתכנון חטיפת ילד בשם אורון וכלה באירועים הבאים שהובילו למותו של הילד, נועדו לסחוט כספים מהוריו של הילד. השופט לוין מתאר כיצד מעשיו המכוונים של המערער במהלך החטיפה ולאחריה משקפים כוונת זדון, המעמידה את הילד בסכנה חמורה, ובכך מקיימת את תנאי הרצח המפורטים בסעיפים 300(א)(3) ואולי 300(א)(2) לחוק העונשין. זאת ועוד, טענות הערעור ביחס לסעיפים שצורפו לכתב האישום, כגון חטיפה וסחיטה, נמצאו ראויות במסגרת המשפטית המאפשרת שילוב אישומים הנובעים מנסיבות עובדתיות קשורות. ממלא מקום הנשיא מ' שמגר מתייחס להתנגדויות לריבוי האישומים, מסביר את הרציונל המשפטי ואת ההתפתחות ההיסטורית של הפרקטיקה, ונותן תוקף להכללת אישומים אלה בהליך. המסקנה מתיישבת עם השקפתו של השופט י' קדמי, המכיר במשמעות האקדמית של התחשבות בסעיף 300(א)(2) בהרשעה, אך בסופו של דבר מקיים את הטיפול היסודי והצודק במקרה בהתאם לפסק הדין שניתן.