ע"ח 5346-11-24

תקציר

פסק הדין דן בחילוט רכב ששימש לביצוע פשע. לבית המשפט סמכות להורות על חילוט רכוש הקשור לעבירות פליליות, לרבות כאלה שאינן בלתי חוקיות מטבען, גם ללא הגשת כתב אישום, לפי סעיפים 32 ו-34 לפקודה. אין להפעיל סמכות זו באופן שרירותי והיא מתחשבת במטרות החילוט, הבעלות ברכוש, חומרת העבירה והקשר בין החפץ לעבירה. במקרה זה, הרכב עמד במרכז ביצועם של שני מעשי שוד אלימים, והגביר את האינטרס הציבורי בחילוטו. בית המשפט בחן בדקדקנות את חומר הראיות ומצא כי הרכב שנראה בצילומי האבטחה תואם את רכבם של המערערים, ששימש לבריחה מהמקום. המערער 1, המשתמש ברכב ובעליו בפועל, טען לאי ידיעת השימוש בו, אך בית המשפט מצא את עדותו בלתי אמינה, במיוחד נוכח סירובו לחשוף את זהותו של האדם ששאל את רכבו. ממצאיו העובדתיים והמהימהיים של בית משפט קמא לא עורערו ללא הצלחה. לפיכך, הערעור על צו החילוט נדחה, תוך איזון בין האינטרס הציבורי בחילוט לבין זכויות הקניין של המערערים, במיוחד נוכח חלקו של הרכב בעבירות וחומרת המעשים.