ע"פ 26/49

תקציר

פסק הדין הנדון קשור למחלוקת האם יש לחייב את המשיב להשיב על אישומים של שוד או לזכות אותו מחוסר ראיות. מקורו של המקרה באירוע שבו נטען כי המשיב ושלושה אחרים גנבו פרות ועגלים בלילה כשהם חמושים. שניים מחברי הקבוצה התמקמו הרחק מהעדר בעוד השניים האחרים שדדו את שומרי העדר. הקבוצה מכרה את בעלי החיים הגנובים וחילקה את ההכנסות. המשיב טען כי לא ידע מראש על השוד וכעס כשנודע לו עליו. בית המשפט המחוזי בחיפה, בהרכב השופטים י' אזולאי וח' רוזן-צוויג, זיכה את המשיב בשל מחלוקת בין השופטים. השופט אזולאי סבר כי קיימות ראיות מספיקות כדי לחייב את המשיב להשיב על האישומים, ואילו השופטת רוזן-צוויג טענה לזיכוי, וסברה כי ראיות התביעה אינן משכנעות דיין. אולם על פסק דין זה הוגש ערעור, ובית הדין לערעורים, המיוצג על ידי השופט חשין, פסק לטובת המערער (היועץ המשפטי לממשלה). השופט חשין קבע כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר לזכות את המשיב התבססה על יישום שגוי של החוק. לדברי השופט חשין, השלב שבו הועלתה טענת המשיב בדבר "אין טיעון לתשובה" לא אפשר לבית המשפט להעריך את משקלן של הראיות או את מהימנותם של עדים. תפקידו של בית המשפט בשלב זה היה רק לקבוע אם יש די ראיות לכאורה להמשך המשפט. השופט חשין הדגיש כי די בראיות שהציגה התביעה, אם מאמינים בהן, כדי לבסס תיק של שוד נגד המשיב. לפיכך נעתר בית המשפט לערעור, ביטל את הזיכוי והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי למשפט מלא. החלטה זו התקבלה על סמך משקל הראיות והתקדים הקיים, מבלי שניתנה הדעת להודעת הערעור או להיעדר ייצוג משפטי מצד המשיב.