ע"א 6182/14

תקציר

במקרה זה, היה על בית המשפט להכריע בשלוש סוגיות מרכזיות העולות מערעור. ראשית, נקבע כי מימוש ערבות בנקאית מהווה עסקת מקרקעין שבגינה נדרשה יפת להוציא חשבונית מס, שכן היא עולה למעשה לכדי מכירת יתרת זכויותיה במקרקעין. בית המשפט דחה את הטענה כי מדובר במימוש בטוחות בלבד ללא חילופי זכויות קניין, תוך שימת דגש על מהות כלכלית על פני צורה. שנית, בית המשפט מצא כי סכום הערבות הבנקאית כולל מע"מ, ופירש את שתיקת ההסכם בעניין מע"מ כמעידה על הכללתו, בהתבסס על עקרונות משפטיים קודמים המניחים כי מס נכלל בסכומי העסקה, אלא אם כן הוחרג במפורש. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים כנגד קביעה זו ואישר את הסתמכותו של בית משפט קמא על עדויות עדים התומכות בהכללת מע"מ. לבסוף, בנוגע להגשת התביעה, החליט בית המשפט כי אין לדחות את התביעה מחמת שיהוי למרות טענת הנתבעים לשיהוי. בית המשפט ציין כי התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות הסטטוטורית ולא מצא ראיות משכנעות לכך שהמערערת זנחה את זכותה לתבוע. בנוסף, הנתבעים לא הוכיחו דעה קדומה משמעותית בשל השיהוי בהגשה. משכך, התקבל הערעור, שחייב את יפת להוציא חשבונית מס למערערת, והיא חויבה לשאת בהוצאות המשפט של המערער. השופטים זילברטל ושוהם הסכימו עם פסק דינה של השופטת חיות.