ת"א 24075-07-18

תקציר

התובעים, משפחת זבטני, תבעו את שכניהם, דיירי הדירה הצמודה שבבעלות מר צדוק, בגין מטרדי רעש וריח שנגרמו על ידי שמונת כלביהם של הדיירים. הכלבים נבחו בקול רם ובלתי פוסק, הפריעו לשנתם ולשגרת חייהם של התובעים והדיירים החזיקו את הכלבים בתנאים סניטריים לא נאותים, דבר שגרם לצחנה לא נעימה שנכנסה לבית התובעים. התובעים דרשו מהדיירים לצמצם את מספר הכלבים ולדאוג להחזקתם בפנים בלילה. בית המשפט פסק לטובת התובעים וקיבל את טענתם למטרד. מספר הכלבים, גודלם והתנאים הסניטריים בהם הוחזקו גרמו למטרדים. ביקורות עירוניות אישרו את בעיות הריחות והתברואה, ועדויות התובעים היו אמינות. בית המשפט הורה לשוכרים, הנתבעים 1 ו-2, לשלם לתובעים פיצוי בסך 14,000 ₪, ולנתבע 3, המשכיר, לשלם 6,000 ₪ נוספים, שכן לא נקט אמצעים סבירים למניעת המטרדים. מר צדוק גם תבע את בני הזוג זבטני בנושאים שונים, בהם כריתת עץ, הסגת גבול, התנכלות לשוכריו וגרימת מצוקה נפשית. עם זאת, בית המשפט דחה את טענותיו ולא מצא ראיות התומכות בהן. רק התובע 3, אסף זבטני, חויב לשלם למר צדוק 800 ₪ בגין בזבוז זמנו וגרימת עוגמת נפש באירוע נפרד. בית המשפט הדגיש כי טענת התובעים התקבלה בחלקה בשל הנסיבות הספציפיות, ואין לפרש את ההחלטה כאוסרת החזקת כלבים כשלעצמה. פסק הדין נועד להשיב לתובעים את הנאתם השלווה מרכושם ולהרתיע מפני הפרות עתידיות. לנתבעים ניתנו 30 יום לשלם לתובעים, או לעמוד בפני ריבית סטטוטורית והפרשי הצמדה.