רע"א 2172/22

תקציר

החלטת בית המשפט היא לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין, תוך הדגשה כי המבקשים לא עמדו בדרישות הפרוצדורליות הנדרשות ולא סיפקו הצדקה מספקת לשיהוי משמעותי של למעלה מ-25 שנה בהגשת בקשתם. תקנה 201 קובעת כי בקשות כאמור יוגשו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, וכל בקשה להארכה דורשת "סיבה מיוחדת" לעיכוב. המבקשים לא הגישו בקשה מספקת להארכה ולא הוכיחו טעם מיוחד המצדיק את איחורם. למרות גישה ליברלית ככלל לביטול פסקי דין שניתנו שלא בפניהם, בית משפט קמא לא מצא בסיס להתערבות, שכן למבקשים היו הזדמנויות רבות לערער על פסק הדין מאז דצמבר 2016, אך לא הוכיחו סיבה מוצדקת לעיכובם. יתרה מכך, הם הגישו תביעה דומה לבית המשפט לענייני משפחה בשנת 2017, דבר המעיד על מודעות לזכויותיהם. בית המשפט דחה גם את טענת המבקשים כי פסק דין קודם בערעור מאפשר איחור בהליכים משפטיים. יתר על כן, המבקשים ניצבים בפני אתגרים משפטיים מהותיים, כגון ערעור על כתב ויתור שנחתם בשנת 1986, אשר עלול לעכב את הסעד שהם מבקשים בנוגע לבעלות בקרקע. נוכח הליקויים הפרוצדורליים והמכשולים הנוספים, דחה בית המשפט את הבקשה מבלי להורות על הוצאות, ולא התבקשו תגובות מהמשיבים.