ע"א 8990/22

תקציר

במקרה שנדון בפני בית המשפט, ביקשה מנורה מבטחים לפנסיה וקופות גמל בע"מ לעכב את ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע שחייבה להעביר את כספי הפיצויים, שנוהלו על ידי מנורה, לקופת הכינוס של המנוח, משה ינקוביץ'. החייב צבר סכום משמעותי בקרן הפנסיה שלו המנוהלת על ידי מנורה, שכלל הן מרכיב פיצויים והן רכיב קופת גמל. לאחר מותו של ינקוביץ' הגיש הנאמן שמונה בקשה לצו מניעה שיאסור על מימוש כספים אלה, בטענה כי יש להעבירם לקופת כינוס הנכסים. מנורה השיבה בשלילה, וקבעה כי על פי החוק, יש להפנות את הכספים למוטבים בקרן הפנסיה בעת פטירתה, ולא לנושים. בית משפט קמא, תוך שהוא מפנה לתקדימי ערעור אזרחי קודמים, פסק לטובת העברת הכספים לקרן כינוס הנכסים. מנורה ערערה על פסק דין זה, וטענה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עמדתם וכי יש מקום לערעור, ובפרט הטילה ספק במחדלו של בית משפט קמא בכך שלא בחן אם החייב זכאי לפדות את כספי הפיצויים לפני מותו. למרות שהנאמן התנגד לערעור, בית המשפט מצא כי מנורה הציגה חששות תקפים לגבי קשיי גבייה פוטנציאליים אם הערעור יתקבל. כונס הנכסים הרשמי תמך בעמדתה של מנורה, וציין כי אם הכספים לא נפדו במהלך חייו של ינקוביץ', אין לצרפו לקופת הכינוס של הכספים. בכך נעתר בית המשפט לבקשתה של מנורה לעיכוב ביצוע, מתוך הכרה בצורך לברר את המחלוקות המשפטיות והעובדתיות המרכזיות בערעור, תוך הכרה בסוגיה הבלתי פתורה של זכאותו של החייב לכספי הפיצויים טרם מותו. ההחלטה לא הטילה צו להוצאות.