ת"א 2095-01-10

תקציר

התובעת, שהייתה תינוקת בעת האירועים המדוברים, צרכה את תרכובת המזון לתינוקות של הנתבעים במשך כשנה. הפורמולה המדוברת נמצאה עם רמה מופחתת של תיאמין והוחזרה. הורי התובעת טענו כי צריכת התמ"ל גרמה לתינוק לפתח אוטיזם. במהלך המשפט נקבע כי תזונת התינוק לא התבססה אך ורק על צריכת הפורמולה; הוא צרך גם מאכלים אחרים. בנוסף, נמצא כי התינוק לא הפגין תסמינים האופייניים למחסור בתיאמין. חוות הדעת שהציגו הצדדים בשאלה האם קיים קשר סיבתי בין צריכת הפורמולה לבין התפתחות אוטיזם היו סותרות. בית המשפט העדיף את חוות דעתו של מומחה הנתבעים וקבע כי התובעים לא הוכיחו כי קיימת הסתברות של למעלה מ-51% כי האוטיזם ממנו סבל התובע נגרם כתוצאה מצריכת הפורמולה. באשר לתביעה נגד משרד הבריאות בגין אי ביצוע בדיקת דם לתובע לצורך קביעת רמת תיאמין בדמו, קבע בית המשפט כי משרד הבריאות פעל בסבירות כאשר החליט לתת טיפות תיאמין באופן מיידי לכל התינוקות שצרכו את התמ"ל מבלי לבצע בדיקות דם קודמות. בית המשפט הדגיש כי דוקטרינת הנזק הראייתי אינה חלה על המקרה הנוכחי, שכן התובעים לא הוכיחו את קיומן של העובדות שבמחלוקת, וממילא היעדר תוצאות בדיקות הדם לא יצר עמימות ראייתית. לבסוף, קבע בית המשפט כי טענת התובעים לפגיעה באוטונומיה לא נטענה ולכן יש לדחותה. לאור האמור, דחה בית המשפט את התביעה והורה לתובעים לשלם את הוצאות הנתבעים.