ע"א 6267/14

תקציר

במקרה משפטי זה, הסוגיה המרכזית סובבת סביב החלת "השתק החברה" והשפעתה על קבילות פסקי דין פליליים כראיה בהליכים אזרחיים לפי הדין הישראלי. בית המשפט שב ואישר כי מרגע שקביעה עובדתית במשפט פלילי ניתנה מעבר לספק סביר, היא יכולה לשמש ראיה לכאורה במשפטים אזרחיים עוקבים, ובלבד שהיא נוגעת להרשעה ולא לזיכוי כלשהו. עיקרון זה נבחן כאשר המערערים, שהורשעו בקבלת טובות הנאה במרמה בשל חשבוניות כוזבות, ערערו על כפל המס לפי סעיף 50(א) לחוק מע"מ. המערערים טענו כי החשבוניות קשורות לעסקאות עתידיות אמיתיות, והטילו ספק בהיקף אחריותם האישית בהתחשב באישיותן המשפטית הנפרדת של החברות המעורבות. עם זאת, בית המשפט אישר את ממצאי המשפט הפלילי לפיהם לא בוצעו עסקאות של ממש וכי החברות היו למעשה פגזים שבשליטת המערערים. משכך, סנקציית כפל המס הייתה ראויה. עם זאת, יש לציין כי בית המשפט כן הפעיל שיקול דעת לפי סעיף 100 לחוק מע"מ להפחית את סכום כפל המס ב-50%, מתוך הכרה בכך שהמערערים כבר נענשו בחומרה בהליך הפלילי, שכלל מאסר וקנסות גבוהים, ושילמו את המסים המגיעים להם בגין החשבוניות הכוזבות. הפחתה זו הושפעה גם מהיעדר כוונת מרמה להתחמק ממע"מ ומהתפקיד העונשי הספציפי של כפל מס, שאינו אמור לחפוף יתר על המידה עם עונשים אחרים שכבר הוטלו על המערערים. פסק הדין מדגיש אפוא את חשיבות האיזון בין הרתעה להוגנות, תוך הכרה באופיין הרב-שכבתי של סנקציות משפטיות בתחומים פליליים ואזרחיים.