ת"א 4295/05

תקציר

המחלוקת נסובה סביב חוזה מקרקעין לדירה בין התובעים, שסירבו לקבל את החזקה, לבין הנתבע שביקש לאכוף את החוזה. התובעים טענו כי הדירה אינה ראויה למגורים וקיימים בה ליקויי בטיחות, ואילו הנתבע טען כי הדירה ראויה למגורים והחזיקה באישורים הנדרשים. בית המשפט בחן את יכולת המגורים בדירה, תוך התמקדות בתום ליבם של התובעים בסירובם לתפוס את החזקה. נמצא כי נימוקי הביטול של התובעים, שהתבססו על חריגות מהמפרט המוסכם וליקויי בטיחות אש, לא היו מוצדקות. בית המשפט הדגיש כי בעת המסירה, הדירה החזיקה באישורים הנדרשים, לרבות היתר אכלוס זמני. מעשיהם של התובעים היוו הפרה יסודית של החוזה, ומשכך, הנתבעת הייתה זכאית לבטל את ההסכם. משכך, נדחתה תביעת הנזיקין של התובעים, והם חויבו לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 20,000 ₪. באשר לתביעה שכנגד, נפסק לנתבע סעד כספי, הכולל פיצוי מוסכם, החזר ארנונה ודמי ניהול, והוצאות החזרת הדירה למצבה הקודם, בניכוי הכספים שכבר נוכו על ידי הנתבעת. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת הנתבעת לפיצויים בגין עוגמת נפש, תוך שהוא דבק בכלל לפיו תאגידים אינם זכאים לפיצוי כזה.