ת"צ 18936-07-22

תקציר

ניתוח זה נוגע להחלטת בית משפט בבקשה לאישור תובענה ייצוגית כאשר המבקש המקורי אינו מסוגל עוד להמשיך. הסוגיה המשפטית המרכזית נסובה סביב הדרישות הסטטוטוריות לקיום תביעה ייצוגית ושיקול דעתו של בית המשפט בניהול הליכים כאלה כאשר המבקש הופך לחסר יכולת. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **מעמדו של המבקש כתנאי סף לאישור תובענות ייצוגיות:** הניתוח מדגיש מאוד את סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. הוראה זו קובעת כי בקשה לאישור תובענה ייצוגית תוגש על ידי "אדם שיש לו עילת תביעה". בית המשפט קובע במפורש כי מדובר בתנאי מהותי, שבלעדיו לא ניתן אפילו להגיש או לנהל בקשה. הדבר מדגיש את העיקרון כי תביעה ייצוגית, מטבעה, מחייבת תובע מזוהה ומוסמך ליזום ולנווט את ההליכים. ההלכה המצוטטת (רע"א 2937/18 מכבי שירותי בריאות נ' אנה דובין ז"ל) מחזקת דרישה זו, ומצביעה על כך שבקשה שאין בה מבקש מתאים היא בטלה. * **סמכות בית המשפט למנות תובע חלופי:** סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות הוא מרכזי בסמכויות בית המשפט כאשר המבקש אינו יכול להמשיך. סעיף זה מספק מנגנון חיוני להבטחת המשך הייצוג של חברי הקבוצה. * החוק מעניק לבית המשפט סמכות למנות תובע מייצג חלופי הן בשלב האישור והן בשלב הגופו של עניין. * באופן מכריע, סעיף 16(ד)(1) מתייחס באופן ספציפי למצב בשלב האישור. במקרים של הסתלקות או אובדן כושר עבודה, לבית המשפט יש שיקול דעת למנות מחליף אם הוא סבור שהדבר "מוצדק בנסיבות המקרה ובהתחשב בשלב בו מתקיים הדיון". שיקול דעת זה נבדל מההליכים לנסיגה או אובדן כושר לאחר אישור ייצוגי, הנשלטים על ידי סעיף 16(ד)(2). * בית המשפט מוסמך להורות על פרסום הודעה כדי להקל על מינוי נציג חלופי. * **אפשרויות בית המשפט במקרה של אי כשירות של מועמד:** כאשר מועמד הופך לחסר יכולת בשלב האישור, בית המשפט עומד בפני החלטה קריטית. כפי שמתואר, קיימות שתי אפשרויות עיקריות: * מחיקת הבקשה לאישור מכיוון שלא ניתן להמשיך ללא מגיש בקשה. * מינוי מבקש חלופי, ובלבד שבית המשפט ימצא טעם ותועלת לקבוצה להמשיך בהליכים (בהסתמך על פרשת דובין). זה מדגים פעולת איזון בין קפדנות פרוצדורלית לבין המטרה המהותית של הבטחת ייצוג חברי הקבוצה. * **השפעת המחאת התביעות על מעמדו של המבקש:** אלמנט עובדתי משמעותי הוא המחאת זכויות התביעה לנאמן תביעות. בית המשפט מציין כי זכויות התביעה של המשיב נמחקו, כלומר עילות תביעה אלה אינן עוד ברשותו. המחאה זו, יחד עם העובדה שאף מחזיקי אג"ח לא ביקשו להוציא את עצמם מההסדר, מאחדת את כל זכויות התביעה בנאמן התביעות. * **החלטת בית המשפט על פי שיקול דעתו והצדקתו למחיקה:** למרות קיומו של סעיף 16, בית המשפט מורה בסופו של דבר על מחיקת הבקשה. נראה כי החלטה זו מבוססת על ניתוח ספציפי של הנסיבות: * התביעה שהוגשה על ידי הנאמן לא הייתה יריבה לחברה אלא הוגשה לצידה. * סעיף בהסדר קבע כי אין בו כדי לגרוע מזכויות מחזיקי האג"ח לקבל את המגיע להם. * בהתחשב בגורמים אלה ובשלב ההליכים, בית המשפט לא מצא "ציפייה או הצדקה" למנות נציג חלופי או לפרסם הודעה על כך. מכאן עולה כי שיקול דעתו של בית המשפט לפי סעיף 16(ד)(1) אינו אוטומטי ומחייב הערכה מנומקת האם המשך התובענה הייצוגית משרת תכלית משמעותית לאור ההסדרים הקיימים ואופי התביעות. **חידושים משפטיים:** בעוד שהמקרה מיישם עקרונות משפטיים קיימים מחוק תובענות ייצוגיות ופסיקה קודמת, ניתן לראות את ההחלטה בסעיף 17 כהפעלת שיקול דעת שיפוטי באופן מורכב. סירובו של בית המשפט למנות נציג חלופי, למרות קיומו של סעיף 16, מצביע על בחינה מדוקדקת של המטריצה העובדתית הספציפית, לרבות תפקידו של נאמן התביעות ומהות ההסדר הבסיסי. מכאן משתמע כי עצם קיומה של אי כשירות של המבקש אינו מפעיל באופן אוטומטי את מינוי המחליף; בית המשפט יבחן את ההקשר הכולל כדי לקבוע אם יש הצדקה להמשך ההליכים הייצוגיים. נראה כי היעדר תביעה אדוורסרית של הנאמן נגד החברה, במיוחד, היה בעל משקל רב בהחלטת בית המשפט. לסיכום, המקרה ממחיש את החשיבות הקריטית של מעמדו של המבקש בהליכים ייצוגיים. הוא גם מדגיש את שיקול הדעת המשמעותי אך לא הבלתי מוגבל של בית המשפט על פי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות לנהל מצבים בהם המבקש הופך לחסר יכולת, תוך איזון בין הצורך בייצוג לבין המציאות המעשית של ההתדיינות המשפטית. ההחלטה מדגישה כי בית המשפט יפעיל שיקול דעת זה על סמך בחינה מקיפה של הנסיבות, לרבות שלב ההליך, מהות התביעות וקיומם של מנגנונים חלופיים להגנה על האינטרסים של חברי הקבוצה.