ת"א 25932-08-14

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך על הסכם הלוואה, כאשר התובע, מלווה, טוען כי הנתבע לא הצליח לפרוע הלוואה ומבקש לבצע שטר חוב. ההלוואה ניתנה לבנו של הנתבע, שעבד לכאורה בחברה של התובעת. עם זאת, בית המשפט מוצא כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה בדבר תנאי העסקה הבסיסית. באופן ספציפי, נקבע כי ההלוואה ניתנה כחלק מעסקו של התובע, אך אין הסכם הלוואה בכתב, המהווה דרישה לעסקאות מסוג זה על פי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. לפיכך, הסכם ההלוואה בעל פה נחשב בטל בשל אי עמידה בדרישת הכתב, שהיא יסוד מהותי ולא פרוצדורלי. כמו כן, תביעת התובע להשבת סכום ההלוואה נדחית מאחר שלא הצליחו להוכיח את סכום ההלוואה בפועל ואת ההחזרים ששילם הלווה. בית המשפט מדגיש כי דרישת הכתב נועדה להגן על הלווים מפני ניצול לרעה פוטנציאלי על ידי מלווים ויש להקפיד עליה. למרות שהתובע זכאי להשבה באופן עקרוני, הם לא סיפקו ראיות מספיקות כדי להוכיח קיומו של חוב שטרם נפרע. פסק הדין דוחה את תביעת התובעת במלואה, אך לאף אחד מהצדדים לא נפסקות הוצאות בשל התמשכות ההליך. כל צד אחראי להוצאותיו, ויש לו זכות לערער תוך 45 יום.