ת"א 51678-02-18

תקציר

הנתבע טען כי לא קיבל את מלוא התמורה בגין עסקאות ניכיון שיקים שביצע עם התובעת, שכללו שלושה שיקים בשווי כולל של 357,000 ₪. עם זאת, השופט מצא את עדותו לא אמינה, לא עקבית ולא אמינה. התובע, לעומת זאת, הציג תיאור אמין של העסקאות. השופטת קיבלה את גרסתה, וציינה כי הנתבע לא הצליח להפריך את החזקה לפיה קיבל תמורה בגין השיקים, שכן חתימתו הייתה על השטרות. השופט דחה גם את טענת הנתבע כי יש לנכות מהחוב תשלומים ששילם צד שלישי, עווידה. לדברי השופט, החוב עלה על הסכום המצטבר של שני השיקים המדוברים, גם לאחר שמביאים בחשבון את כל התשלומים ששילם עווידה. כמו כן, קבעה השופטת כי מעמדה של התובעת כמחזיקה ראויה בשיקים לא נפגע, למרות שהשיקים הועברו בין גורמים שונים. התובע קיבל את השיקים מהנתבע ולאחר מכן קיבל אותם מצד שלישי, חברת פיק שי בע"מ, לאחר שכשלו הניסיונות לגבות את החוב. השופטת קבעה כי לתובע, כבעלת השיקים, יש זכות לתבוע את הנתבעת, מה גם שקיבלה את השיקים מחברת פיק שי בע"מ, שהיו האחרונים להחזיק בהם כראוי. גם טענת הנתבע כי שילם לתובע 75,000-90,000 ₪ באמצעות המחאות אישיות לכיסוי החוב נדחתה, שכן השופט מצא את עדותו של התובע בעניין זה אמינה יותר. עם זאת, השופטת קיבלה את טענת הנתבע בנוגע לצ'ק על סך 30,000 ₪, וקבעה כי התובעת לא עמדה בדרישות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות ביחס לשיק זה. בסיכומו של דבר, הורתה השופטת על המשך הליכי תיק ההוצאה לפועל בנוגע לשני השיקים שנמשכו על ידי צ.ו. טכנולוגיות בע"מ, אך ההתנגדות נדחתה ביחס לצ'ק על סך 30,000 ₪. לתובע נפסק 18,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-6,850 ₪ הוצאות, שישולמו על ידי הנתבעת. בנוסף, הורתה השופטת למזכירות לתת לתובע 15,000 ₪, אותם הפקיד הנתבע כתנאי להתגוננותו, כתשלום חלקי בגין החוב.