ת"א 9777-09-12

תקציר

השופטת קובעת כי טענת התובע, אשר עתרה לזכויות ופיצויים בגין עסקת מקרקעין, לא הוכחה. גרסתו של התובע לאירועים שקדמו לחתימת הסכם המכר, שהתרחשו שש שנים קודם להגשת התביעה, לוקה בחוסר בהירות וסותרת בחלקה. זאת ועוד, התנהלות הצדדים לאחר חתימת ההסכם לא עלתה בקנה אחד עם תנאיו. על התובע מוטל נטל הוכחה מוגבר משום שהתביעה מוגשת כנגד עזבונו של המנוח שהוא צד להסכם, אך הם לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בעדותם. המחלוקת המרכזית נוגעת למגרש 111, כאשר התובע טוען כי ההסכם מכסה את כל המגרש אך גרסת הנתבעים קובעת כי מדובר רק בחלק מהמגרש. גרסת הנתבעים נתמכת בראיות שהוצגו, לרבות ההסכם עצמו ופעולות הצדדים לאחר החתימה. תשלום סכום העולה על הסכום המוסכם למינהל מקרקעי ישראל על ידי התובעת, כמו גם התנהלות הצדדים, מלמדים כי ההסכם הראשוני שונה. השופטת מציינת גם את חוסר הבהירות בעדות התובע, המאופיין בתשובות מתחמקות וחלקיות, ובסתירות מהותיות שלא הוצעו להן הסברים מספקים. גם טענת התובע כי שילם את שכר טרחת הנתבע הופרכה. בנוסף, שיהוי משמעותי של למעלה משש שנים בהגשת התביעה פוגע באמינותה. בסיכומו של דבר, השופטת מגיעה למסקנה כי ההסכם נזנח ומאחר שהתובעת לא הוכיחה זכויות כלשהן במגרש 112/2, התביעה נדחית. התובע חויב בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין.