סע"ש 22017-07-20

תקציר

התובע, מטפל סיעודי מוסמך, תבע את הנתבע, מעסיקו לכאורה, על תנאים סוציאליים על בסיס יחסי עובד-מעביד. הנתבע טען כי התובע עבד כקבלן עצמאי ולכן אינו זכאי להטבות. סוגיה מרכזית הייתה האם התובע הרחיב את תביעתו שלא כדין בכך שדרש בתצהירו פיצוי בגין נזק לא ממוני. בית המשפט קבע כי תביעת התובע אינה הרחבה פסולה שכן היא התבססה על תקדים משפטי חדש שנקבע לאחר הגשת התביעה הראשונית והסתמכה על אותה תשתית עובדתית כמו התביעה המקורית. יתר על כן, התביעה לפיצויים לא ממוניים לא הציגה עובדות חדשות והייתה מוצדקת כתחליף לסעדים קודמים. מאחר שתצהיר התובע לא כמת טענה זו ולא שילם את שכר הטרחה הנלווה, הבהיר בית המשפט כי מחדלים אלה יילקחו בחשבון בעת מתן פסק הדין, אם תתקבל טענת הסיווג השגוי של התובע. ככלל, דחה בית המשפט את בקשת הנתבעת למחוק חלקים מתצהיר התובע והעניק לנתבע 30 יום להגיש תצהירים שכנגד, תוך השארת שאלת ההוצאות למועד מאוחר יותר.