בש"א 4225/99

תקציר

פסק הדין סובב סביב שתי טענות עיקריות. התביעה הראשונה, שהוגשה על ידי פיוניר קונקט (ישראל) בע"מ, מבקשת תשלום בסך 1,654,003 ₪ מהמשיב, החייב להם לכאורה בגין אספקת הבטון. המשיבה, חברה קבלנית, ניכתה את הסכום האמור מהתשלום עבור ביצוע העבודה של פיוניר, בטענה לאיכות בטון ירודה. המשיבה, מצידה, שלחה הודעת צד ג' למבקשת, ששכרה אותם לפרויקט בנייה, וביקשה שיפוי אם תישא באחריות כלפי פיוניר. המבקשת ביקשה למחוק את הודעת הצד השלישי, בטענה כי היא נעדרת עילה, שכן אין קשר בין ההסכמות של המבקשת לבין פיוניר, ולמבקשת זכות קיזוז עצמאית. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההודעה לצד השלישי הייתה מבוססת דיה, שכן ניתן היה להוכיח את הניכויים הבלתי חוקיים לכאורה של המבקש כשקריים. התביעה השנייה מתייחסת לבקשתו החלופית של המבקש להקפאת הליכים בשל הסכם בוררות בין המבקש לבין המשיב. המבקש לא טען זאת במפורש, ובית המשפט הדגיש כי המבקש לא הוכיח את נכונותו לבוררות, כנדרש בחוק. בנוסף, פיצול דיונים בתיקים עם מספר צדדים, חלקם כבולים להסכם בוררות, אינו מומלץ כיום, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון. בית המשפט קבע, כי המשיב לא התחמק מהבוררות באמצעות שליחת הודעת צד ג', שכן הם נאלצו להתדיין בתביעה העיקרית של פיוניר. יתר על כן, פסקי דין סותרים עלולים להתרחש אם התביעה העיקרית והודעת הצד השלישי לא יידונו יחד, מה שעלול להותיר את המשיב ללא כל סעד יעיל. משכך, נדחתה גם בקשת המבקש להקפאת הליכים. המבקש חויב להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום ולשאת בהוצאות המשיב.