ב"ל 52039-01-22

תקציר

התיק נסוב סביב תביעה לתיקון בסיס השכר הרבעוני המשמש לחישוב דמי הביטוח הלאומי של התובע, שנפגע בתאונת עבודה בשנת 2016. הנתבעת, המוסד לביטוח לאומי, אישרה את בקשת התובע לפיצויי פגיעה אך חישבה את התגמולים על בסיס שכר מסוים. התובע טען כי יש לחשב את הגמלאות על בסיס שכר גבוה יותר, שכן הוא עבד הן כשכיר והן כעצמאי בעת התאונה. פסק הדין דוחה את התביעה משני טעמים. ראשית, היא מקבלת את טענת הנתבע כי התביעה הוגשה מעבר למועד האחרון של 12 חודשים הנקוב בתקנות הביטוח הלאומי, ללא סיבה משכנעת לעיכוב. ההחלטה הקובעת את בסיס השכר ניתנה בשנת 2016, והתובע ידע על כך, אך התביעה הוגשה שש שנים לאחר מכן. שנית, פסק הדין דוחה את הטענה לגופה. התובע, שהיה מבוטח כעובד עצמאי, לא מסר מידע הכנסות מעודכן בזמן לנתבע או לרשויות המס לפני התאונה. ההכנסות עליהן דיווח התובע לרשויות המס היו שונות באופן משמעותי מבסיס השכר שביקש בתביעתו. בית המשפט בחן דוחות מע"מ ועדות רואה החשבון של התובע, שאישרה כי עדכון ההכנסות הוגש לאחר התאונה. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי חישוב בסיס השכר על ידי הנתבעת היה נכון. פסק הדין מדגיש את הצורך במהירות במימוש זכויות הביטוח הלאומי וקובע כי טענות התובע לבסיס שכר גבוה יותר חסרות שחר. לפיכך, התביעה נדחתה, ללא צו להוצאות, ולמי מהצדדים ניתנה זכות ערעור בתוך 30 יום.