ע"א 9447/06

תקציר

במקרה משפטי זה, בחן בית המשפט האם מעשיו של אלבס היוו הטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים, אשר יכול היה לאפשר לפוקס לבטל את הסכם ההיפרדות. בית המשפט מצא כי מעשיו של אלבס אינם עולים כדי הטעיה משום שלא היה קשר סיבתי בין הטעיה לכאורה לבין ההסכם החוזי. יתר על כן, כל טעות שנעשתה על ידי פוקס נחשבה כקשורה לכדאיות העסקה, ולא מהותית מספיק כדי להצדיק ביטול. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שאלבס הפר את חובת תום הלב בכך שלא גילה משא ומתן והסכם מחייב עם TTI. הפרה זו אפשרה למערערים לתבוע סעדים בגין הפרת חוזה. עם זאת, המערערים עצמם פעלו בחוסר תום לב, כפי שנקבע בהקמת חברה מתחרה, אדנטק. הדבר תרם למצב בו שני הצדדים הפרו את חובת תום הלב. משכך, אף שמעשיו של אלבס יכלו להצדיק את ביטול הסכם ההיפרדות, התנהלות המערערים השפיעה על בית המשפט לדחות את הסעד המבוקש. בית המשפט הדגיש את העיקרון לפיו הצדק וההגינות מכתיבים כי הפרות שני הצדדים מנטרלות זו את זו, ומצדיקות את קיום ההסכם. בית המשפט הוסיף וציין כי הסעד המבוקש הינו נתון לשיקול דעת וכפוף לעקרונות של יושר, אשר לא היו לטובת המערערים בשל חוסר תום לבם. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעור ללא צו להוצאות, בהסכמת כל השופטים.