תמ"ש 2988-06-09

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעת מזונות שהגישה אישה מוסלמית נגד בעלה. האישה עזבה את בית בעלה ותבעה תשלומי מזונות בטענה שנאלצה לעשות זאת בשל אלימותו הקשה והמתמשכת כלפיה. הבעל הכחיש את הטענות לאלימות וטען כי עזבה מרצונה החופשי. השופט פסק לטובת הבעל. על פי חוקי השריעה, אישה מוסלמית זכאית למזונות אם יש לה חוזה נישואין תקף והיא מתגוררת בבית בעלה. אם היא עוזבת את הבית, היא נושאת בנטל השכנוע ובנטל להביא ראיות המוכיחות כי עשתה זאת מסיבה מוצדקת, כגון אלימות בעלה. במקרה זה, עדותה של האישה סותרת הצהרות ותצהירים קודמים, והיא נמנעה מלהציג כל ראיה או עדים תומכים, למרות שניתנה לה הזדמנות לעשות כן. משכך, מצא בית המשפט את גרסתה לאירועים בלתי אמינה ודחה את תביעתה למזונות, בקובעו כי לא עזבה את הבית מסיבה מוצדקת. השופטת גם ביטלה החלטה קודמת למזונות זמניים מאחר שהאישה לא פעלה על פיה. לבסוף החליט השופט כי בהתחשב בנסיבות, אף אחד מהצדדים לא יישא בהוצאות המשפט.