ע"א 746/08

תקציר

המשיב לא הודיע למערער על זכותו לערער על החלטה הדוחה את בקשתו לפיצוי נכות בכתב, שהיא חובתו לפי סעיף 5 לחוק לתיקון סדרי הדין המינהליים. ההחלטה עצמה אמנם אינה בטלה, אך המשמעות של השמטה זו היא שזכות הערעור של המערער מתחילה מיום שנודע לו על זכותו, ולא ממועד ההחלטה המקורית. השופט בר-זיו סבור כי על המערערים לקבל פיצוי רטרואקטיבי ממועד בקשתם הראשונה בשנת 2003. עם זאת, השופט שטמר טוען כי ההחלטה הראשונה הפכה לחלוטה מאחר שהמערער ידע עליה ולא ערער, ויש להתייחס לתביעה הנוכחית כאל תביעה שנייה. לפיכך, אם המערערת עומדת בדרישות, עליה לקבל פיצוי ממועד הבקשה השנייה בשנת 2006. השופט אימפריאל מסכים עם נימוקיו של שטמר. בנוסף, השופטים מסכימים עם פרשנותו של השופט שטמר לסעיף 35 לחוק הנכות, הקובע כי ניתן לדון בתביעה חדשה ללא "ראיות חדשות", שכן לתביעה הנוכחית ולתביעה הקודמת יש "עילות תביעה" שונות. יתר על כן, מטרת החקיקה החברתית היא לסייע לנזקקים, וחסימת התביעה החדשה תהיה בלתי צודקת ואי שוויון. לפיכך, החלטת הרוב (השופטים שטמר, אימפריאל וד') מורה להחזיר את התיק לפקיד התגמולים על מנת שיבחן את תביעתו של המערער לגופה ויקבע אם הוא זכאי לקצבת נכות ממועד הבקשה השני ואילך. אם יתקיימו התנאים, תקבל המערערת הטבות החל מיום 30.1.2006. כן נדרש המשיב לשלם את הוצאותיו המשפטיות של המערער ואת שכר טרחת עורך דינו.