ח"נ 19000-09-20

תקציר

המבקשים, שקיבלו דוחות חניה במהלך הפגנות שבועיות שנערכו סמוך למעון ראש הממשלה בירושלים, טענו כי עיריית ירושלים ביצעה אכיפה בררנית נגד המפגינים, שנבעה משיקולים זרים, במטרה לדכא את ההפגנות. לטענתם, העירייה אוכפת עבירות חניה במהלך הפגנות בניגוד למדיניותה המוצהרת והמקובלת, וביקשה לבטל את כתבי האישום נגדם בעילה של הגנה מפני צדק. העירייה דחתה את טענות המבקשים וטענה כי פעלה כדין ובהגינות. בית המשפט בחן את טענות המבקשים על פי המבחן התלת-שלבי לבחינת טענת הגנת הצדק, כפי שנקבע בפרשת מדינת ישראל נ' בורוביץ. בשלב הראשון זיהה בית המשפט את הפגמים בהליך ובחן את חומרתם, ומצא כי העירייה פעלה בניגוד למדיניות האכיפה שלה באירועים המוניים, שאינה מתפרסמת או מוצהרת, וכן בניגוד למדיניותה המקובלת ביחס לעבירה של "הכנסת רכב לגן ציבורי". באשר לטענה לאכיפה בררנית ממניעים פוליטיים, מצא בית המשפט כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות, אך הציגו תשתית ראייתית מספקת המצביעה על כך שלעירייה הייתה מדיניות אכיפה מקלה בשעות הערב והלילה השגרתיות, וכן מדיניות מקלה שלא פורסמה באירועים המוניים. בית המשפט קבע כי העירייה לא פעלה בהתאם למדיניות זו במהלך ההפגנות. בשלב השני איזן בית המשפט בין העקרונות והאינטרסים התומכים והמתנגדים להימשכות ההליך הפלילי. נמצא כי גם אם פעולות העירייה נועדו לשמור על הסדר במהלך ההפגנות, הן עדיין פוגעות בזכויות המבקשים, שכן הן מנוגדות למדיניות העירייה עצמה. בשלב השלישי החליט בית המשפט על הסעד הראוי וקבע כי לא ניתן לתקן את הפגם בכל דרך אחרת מלבד ביטול כתבי האישום שהוגשו בניגוד למדיניות האכיפה של העירייה. כתוצאה מכך, יבוטלו דוחות חניה שניתנו בגין עבירות שאינן עונות להגדרת "סכנת חיים" או בגין עבירה של "הכנסת רכב לגן ציבורי". העירייה נדרשה לערוך בדיקה פרטנית של המקרים הרלוונטיים ולהודיע אילו כתבי אישום בוטלו ואילו יישארו להמשך ההליכים.