ת"א 24610-12-18

תקציר

התובע, עובד הנתבעת שעבד כמלצר, הגיש תביעת נזיקין נגד מעסיקו. התביעה נבעה מתאונה שאירעה ביום 27.1.2014, במהלכה סבל התובע מחתכים בפניו כתוצאה משברי זכוכית שבלטו מתוך שקית ניילון מלאה בבקבוקי זכוכית ריקים. השקיות נערמו בחצר האחורית של אולם האירועים בו עבדה התובעת. חוות הדעת הרפואית של ד"ר רגב דן, שצורפה לתביעת התובע, קבעה כי לתובע נקבעה נכות קבועה של 10% עקב צלקות מכוערות על פניו. הנתבעת לא ערערה על חוות דעת המומחה. השופטת פסקה לטובת התובעת וקבעה כי הנתבעת לא סיפקה סביבת עבודה בטוחה, שכן בקבוקי הזכוכית לא אוחסנו במיכל ייעודי והיוו סכנה לעובדים. עוד קבע השופט כי הנתבעת לא תדרכה את העובדים לגבי הסכנות האפשריות של השקיות הנערמות, ולא נקטה באמצעי זהירות מתאימים. באשר לחבות, השופט הטיל על הנתבע את האחריות לנזק שנגרם לתובע, וציין כי גרסת התובע לאירועים אמינה. הנתבע חויב לפצות את התובע בגין כאב וסבל, הוצאות רפואיות והפסדי שכר עתידיים בסך 95,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. השופט לא מצא את התובע ברשלנות תורמת. ההחלטה בשאלת הנזק פסקה לתובע 45,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, 5,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונסיעות ו-45,000 ₪ בגין הפסדי שכר עתידיים. השופטת סירבה לפסוק פיצויים בגין הפסדי שכר בעבר, שכן התובע לא הוכיח זאת, וכן בגין סיוע בעבר ובעתיד, שכן נכותו של התובע לא הגבילה את תפקודו. שני הצדדים לא הסכימו בשאלות האחריות והנזק, אך עדותו של התובע והראיות שהוגשו היו משכנעות דיין כדי לפסוק לטובתו. הנתבע נתפס כאחראי ליצירת סביבת עבודה לא בטוחה, וקביעת השופט את פסיקת הנזק לקחה בחשבון את גילו הצעיר של התובע, אופי פגיעתו והשפעותיה האפשריות ארוכות הטווח. פסק דין זה מהווה תזכורת לחשיבות הבטיחות במקום העבודה ולאחריות המעסיקים למנוע תאונות ולהבטיח את רווחת עובדיהם.