ת"א 41380-09-17

תקציר

בית המשפט בחן האם הדברים במכתב ששלח הנתבע לקבוצת חברים מהווים לשון הרע כלפי התובע. הפרסומים הראשון והרביעי אושרו, כאשר השופט קיבל כי הפרשנות הסבירה להודעת הנתבע היא לייחס לתובע שחיתות "אמיתית". עם זאת, הפרסומים השני והרביעי לא נחשבו ללשון הרע. עוד קבע השופט כי הנתבע לא הוכיח את אמיתות הדברים ולא פרסם אותם בתום לב. לפיכך, הנתבע לא עמד בדרישות ההגנות לפי חוק איסור לשון הרע. בפרסום הראשון פסק השופט לטובת התובע והורה לנתבע לשלם פיצוי בסך 15,000 ₪, וכן הוצאות משפט, הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך 8,968 ₪. השופט דחה את טענת הנתבע כי מדובר בזוטות, אך האופן האגבי של הפרסום והיקפו המצומצם בקרב קבוצת חברים מיתנו את חומרתו. התובע זכה להצלחה חלקית, כאשר השופט ציין כי קבלת התביעה הייתה בגין פרסום אחד בלבד, אם כי הוא היה החמור ביותר. השופט קבע את שכר הטרחה על 7,500 שקל, בהתחשב בהיקף התביעה ובאופי הדיון. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים, עם זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.