רע"א 8574/13

תקציר

המקרה נסוב סביב תוקפו של משכון שני על נכס שכבר משועבד, שהוטל ללא רשותו של בעל המשכון הראשון, כפי שנקבע בהסכם המשכון הראשוני. המבקשים, שהם חוכרי בית בעל ארבעה שעבודים רשומים, קיבלו הלוואה מנושה שני ורשמו משכון נוסף ללא הסכמת הבנק המחזיק בשעבודים הקודמים. השאלה המרכזית במקרה דנן היא האם המשכון השני בטל, בפרט במערכת היחסים שבין החייב לבין בעל המשכון השני, כאשר בעל המשכון הראשון אינו מתנגד לו. הערכאות הנמוכות יותר פסקו נגד המבקשים, ודחו את טענותיהם. לאחר מכן ערערו המבקשים לבג"ץ, בטענה כי סעיף 6(א) לחוק המשכון מבטל את המשכון השני. בית המשפט העליון, לאחר שבחן את תכליתו של סעיף 6(א), הגיע למסקנה כי בטלותו של המשכון הנוסף חלה רק במערכת היחסים שבין בעלי המשכון הראשון והשני, ואינה חלה על החייב. מטרת ההוראה היא להגן על זכויותיו של בעל המשכון הראשון, ולכן, בהיעדר התנגדות מצד הנושה הראשון, המשכון השני תקף כנגד החייב. החלטה זו תורמת לבירור מעמדם המשפטי של מצבים כאלה, ומביאה את בג"ץ לדחות את הערעור ולקבוע כי המשכון הנוסף ניתן לאכיפה.