ע"א 371/89
פסק-דין עליון
תקציר
בית המשפט העליון פסק במקרה של הסכם מכר דירה הקשור לחברה בפירוק. המערערת, שאביה ניהל את החברה, ביקשה בעלות על סמך זיכרון דברים שנחתם בהיותה קטינה, אך העסקה נעדרה את אישור בית המשפט הנדרש לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה במקור בשל חוסר אישור זה. בית המשפט העליון אישר את הדחייה, והדגיש כי ללא אישור בית המשפט, התזכיר יצר רק התחייבות ולא זכויות קנייניות בדירה. עוד קבע בית המשפט כי למערערת לא הייתה טענת בעלות שכן החברה הייתה חדלת פירעון, ומעמדה היה של נושה. זאת ועוד, היעדר הערת אזהרה מוקלטת בעסקה והעובדה שלא דווחה כראוי לרשויות המס החלישו את טענתה. בית המשפט דחה את הטענות בדבר המחאת זכויות ונאמנות, שכן המערערת לא יכלה לקבל יותר זכויות משהיו לחברה, ולחברה היו רק זכויות חובה כלפי בעלי הקרקע. ללא הערה בטאבו, טענת הנאמנות נכשלה לפי חוק הנאמנות, המחייב מודעות ציבורית לנאמנות כדי שתהיה תקפה כנגד נושים. לפיכך נדחה הערעור, תוך חיוב המערערת בכיסוי הוצאות, תוך הסכמה על דעות העולות בקנה אחד עם רציונל זה.
ע"א 371/89 אורית פורד נ' חיים שכטר חברה לבנין והשקעות בע"מ בפירוק, עליון (4.12.1991)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.