עת"מ 34013-02-12

תקציר

העותרים, בעלי דירה בתל אביב, חבים חוב ארנונה משמעותי לעיריית תל אביב, משנת 1980. החוב קשור לנכס שלטענת העותרים אינו בבעלותם עוד. העירייה ניסתה לגבות את החוב באמצעות אמצעי אכיפה מנהליים שונים ובסופו של דבר מינתה כונס נכסים למכירת דירת העותרים. העותרים הגישו עתירה לבית המשפט בבקשה להצהיר כי החוב בטל על פי חוק וכי מינוי כונס הנכסים אינו תקף. כמו כן, הם מבקשים הצהרה כי אינם חייבים את הסכום הנקוב בתיק ההוצאה לפועל. הטענות העיקריות שהציגו העותרים הן כי החוב מיושן, כי השיהוי של העירייה באכיפתו אינו סביר וכי היקף החוב אינו ברור. עם זאת, העירייה פעלה באופן עקבי לגביית החוב וסיפקה ראיות למעשיה. בית המשפט אינו מוצא כל הצדקה לטענות העותרים. ראשית, העתירה נעדרת תצהירים תומכים, דבר המונע מבית המשפט להסתמך על הטענות העובדתיות שהוצגו. שנית, העותרים לא מיצו את ההליכים המנהליים העומדים לרשותם ושיהו באופן משמעותי בהגשת טענותיהם. בנוסף, פעולות העירייה לאורך השנים איפסו שוב ושוב את תקופת ההתיישנות, והחוב לא הגיע לרף 25 השנים ללא כל פעולת אכיפה. בית המשפט מגיע למסקנה כי יש לדחות את העתירה על הסף. השופט גם מעיר הערות להחלטת השלום ומציע חלופות לעותרים להסדיר את החוב מבלי למכור את דירתם. העתירה נדחית, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.