ע"פ 3007/05

תקציר

במקרה של ערעור על החלטת בית משפט השלום בצפת, ביקש המערער לפסול את בית המשפט, בראשות השופט ס' סרחאן, מלדון בכתב אישום עוקב באישומים של מרמה וזיוף. למערער הרשעות קודמות מאותו שופט בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות ושיבוש הליכי משפט. הוא טען כי קיימת הטיה בשל תלונות שהגיש נגד השופט בנוגע להרשעתו הקודמת, תוך שהוא מציין קשר משפחתי לכאורה בין השופט לעד, וטען לקשירת קשר להרשעתו. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה של משוא פנים כשיקולים סובייקטיביים בלבד, וציין כי הגשת תלונות אינה מצדיקה פסילה אוטומטית. בית המשפט הדגיש את מקצועיותו ועצמאותו, וטען מנגד כי מדובר בניסיונות חסרי בסיס להלך אימים על ההליך השיפוטי. על אף שלשון בית המשפט הוכרה כקשה, נקבע כי אין בה כדי להפגין הטיה קבועה נגד המערער. ערכאת הערעור תמכה בקביעה זו, הכירה בעוצמת הלשון שבה נעשה שימוש, אך קביעה בה לא הצביעה על הכרעה מוקדמת בהליך העיקרי נגד המערער. ההתמקדות נותרה בשאלה האם בית המשפט יכול לקבוע באופן אובייקטיבי אשמה או חפות, דבר שהוא מצא ללא השפעה. משנוכח כן, משנקבע כי אין בסיס ממשי לחשש למשוא פנים, נדחתה בקשת הפסילה ביום 19.4.2005.