ת"פ 51063-04-19

תקציר

הנאשם היה מעורב באירוע אלים בעיר העתיקה בירושלים, בו השתמש בתרסיס פלפל נגד המתלוננים. מהראיות עולה כי הנאשם יזם את האירוע בכך שהשליך את חפציו לרחוב מול חנות סגורה, בטענה כי מדובר ברכושו וכי זכותו להוציא חפצים שהונחו על דלת החנות. עם זאת, השופט לא מצא בסיס חוקי למעשיו, וראה בהם בריונות וחוסר אחריות, תוך סיכון כל המעורבים. טענת הנתבע כי החנות היא בבעלותו, לפי סעיף 18 לחוק המקרקעין, לא נתמכה בראיות מספיקות. לפיכך, מעשיו לא היו מוצדקים והוא הרשיע אותו בעבירה הראשונה, התנהגות שאינה הולמת במקום ציבורי. חלקו השני של האירוע כלל עימות פיזי בין הנאשם למתלוננים. למרות שהתנהגותו הפרובוקטיבית של הנאשם הציתה את העימות, מהעדויות ומראיות הווידיאו עולה כי המתלוננים נהגו באלימות גם כלפי הנאשם. עובר אורח, עמנואל, התערב ושימש כחיץ בין הצדדים. הנאשם טען להגנה עצמית, וטען כי פעל להדוף תקיפה בלתי חוקית נגדו. השופטת קיבלה טענה זו, בהתחשב בכך שתגובתו של הנאשם הייתה מיידית וסבירה בנסיבות העניין, שכן הוא היה מוקף בהמון זועם. זאת ועוד, השופט קבע כי התנהגותו הפסולה של הנאשם בתחילת האירוע לא צפתה את האפשרות שהדברים יתפתחו, במיוחד עם התערבותו של עמנואל. לפיכך, זוכה הנאשם מהעבירה השנייה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ומהעבירה השלישית, איומים, שכן הדברים שנאמרו על ידי הנאשם היו מוגנים תחת הסייג ונאמרו בלהט הרגע. לסיכום, הנאשם הורשע בהפרת סדר במקום ציבורי אך זוכה מתקיפה ואיומים. השופט הדגיש את חומרת התנהגותו הראשונית של הנאשם, שעלולה הייתה להוביל לתוצאות חמורות יותר, והקפיד להפעיל את סייג ההגנה העצמית, בהתחשב בנסיבות המורכבות. פסק הדין, שניתן ב-15 בפברואר 2022, שיקף בחינה מדוקדקת של מכלול הראיות והחוקים החלים.